מתכונים והמצאות
העולם נחלק לשני סוגי אנשים: אלה שעוקבים באדיקות אחרי מתכונים, משל היו הצו האלוהי, ואלה שמשנים חצי מהמתכון ואפילו, לא עלינו, מבשלים או אופים דברים שהמתכונים אליהם נרקחו בראשם ממש בעת ההכנה. אין כאן טוב ורע, הכל לגיטימי כמובן וכל אחד הטוב בעיניו יעשה.
אני אוהבת להגדיר את עצמי כנפש חופשיה בכל הקשור לאפיה ובישול וזהו לי תחביב ידוע ואהוב לשנות מתכונים, אבל חשוב לציין שלא הכל שחור ולבן, כמו כל דבר בחיים. יש מתכונים קלים ופשוטים וטובים שאין באמת צורך לשנות ברוב המקרים כי זה פשוט לא נחוץ. אבל נגיד ככה, במתכונים מסובכים שנכתבים על מגילות, סביר להניח שלא יהיו לי את כל המצרכים ואתעצל להשיג או שלא אתחבר לחלק מהרכיבים, אז פשוט אחליף או אוותר עליהם. או על כל המתכון, ואמציא משהו משלי.
מזווית קצת אחרת, חשבתם פעם מה צריך כדי לכתוב מתכון? אני תמיד הופכת בשאלה הזו, כי זה מרגיש לי כמו משימה לא פשוטה בעליל. כמובן שזה תלוי ברמת המורכבות של המתכון, אבל עדיין – איך יודעים שצריך 4 ביצים ולא שתיים? או כוס וחצי קמח ולא חצי כוס? הגיוני שהתשובה לשאלה הזו היא ניסוי וטעייה, אבל זה בדיוק העניין. תחשבו כמה פעמים וכמה ניסיונות כושלים נעשים בבישול ואפיה (כולל לזכור כל אלתור וכל שינוי שמבצעים מפעם לפעם) על מנת להוציא מתכון שבאמת עובד טוב. רובנו, יש לומר, מתייאשים לדעתי אחרי פעמיים-שלוש שמתכון שהמצאנו כושל חרוצות. או שכדאי שאדבר רק בשם עצמי.
האמת היא, שזה גם חלק מהכיף. לאלתר, להמציא ולשמור מתכונים של "בערך" בראש. מצד אחד, זה מאפשר תוצאה מעניינת וקצת שונה בכל פעם שמכינים את המתכון, מצד שני, קצת קשה לעקוב כך ואם יוצא ממש טעים, עלול להיווצר מצב שבו אין לנו מושג מה עשינו שיצא כל כך טעים, או להפך. בסופו של דבר, אם יש לכם כוח ואתם זוכרים לעשות את זה, לרשום את המתכונים השונים או את השינויים שביצעתם במתכון הבסיסי יכול להיות רעיון לא רע בכלל ודי יעיל.
ההתנהלות הזו מתקילה אותי בקשיים בעיקר כשמישהו טועם ממשהו שבישלתי או אפיתי, מתלהב ומיד מבקש מתכון. קצת מוזר להגיד: טוב, תראה, לא בטוחה לגמרי מה עשיתי וכמה שמתי מזה ואיזו כמות נשפכה לי מההוא, כי בעצם כל פעם הוספתי עוד קצת כזה וכזה לפי הטעם אז אני לא ממש יודעת מה הכמות הסופית… ואז שולחים את האדם המסכן לדרכו עם מתכון משוער שאין לדעת מה יצא ממנו, אבל מה – את "חתומה" עליו. חייבת להודות שהסיפור הזה לא מספיק מטריד אותי כדי שאתחיל באמת לתעד את המתכונים שלי ולכתוב כל שינוי או למדוד כמויות, אבל זה גם נחמד שאפשר להפיץ הנאה בעולם. אז אי אפשר לדעת, אולי עוד אכתוב ספר מתכונים.